<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ס'</h1>
<h2>דף פא.</h2>
מעשה בגר אחד שהיה מזמן בברכ' המזון, והיו מערערין עליו היאך היה יכול לומ' שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה, והשיב ר"ת תנן במס' ביכורי' פ"ק [מ"ד], גר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומ' אשר נשבע יי' לאבותינו [דברים כ"ו], ואם היתה אמו מישר' מביא וקורא, וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומ' אלהי אבות ישר', וכשהוא מתפלל בבית הכנסת אומ' אלהי אבותיכם, ואם היתה אמו מישר' אומ' אלהי אבותינו, ותנן נמי בשילהי מעשר שיני [פ"ה מי"ד], מיכאן אמרו ישר' וממזרים מתוודים אבל לא גרים ועבדים משוחררין, שאין להן חלק בארץ, ר' מאיר אומ' לא כהנים ולוים לפי שלא נטלו חלק בארץ, ר' יוסי אומ' יש להן ערי מגרש ובתים, תני [תוספתא בכורים פ"א ה"ד] ר' יוסי אומ' אף הכהנים מביאין ולא קורין, לפי שלא היו בחלק הארץ, ואני אומ' כשם שנטלו לוים כך נטלו כהנים בין מדבר מרובה בין מדבר מועט. והא דתני' בספרי [פ' תבא פי' רצ"ט], אשר נשבעת לאבותי' פרט לגרים ועבדים משוחררין, וגם הכא בשמעתי' נשאר, דאע"ג דאמרי' דיהבית לי זוזי מזבין בהו, אינו מועיל בגר, דלא מצי למיקרי, דבעינן שיהא בו נחלה וירושה. ותני' נמי בתוספ' דביכורי' [פ"א ה"ג], ר' יהודה אומ' כל הגרים מביאי' ואינן קורין, פי' חולק על המשנה דאם היתה אמו מישר' דמתיר, ואתא ר' יהודה למימר דאפי' אם היתה אמו מישראל לא מהני למקרי, לפי שאין לו חלק בארץ, ובני קני חותן משה מביאין וקוראין, דאמן ודאי מישר' הות, דכמו שלקחו משה ואלעזר מבנותיהן, הכי נמי לקחו בני פוטיאל מבנות ישר', ואהנהו גרים לא פליג ר' יהוד' ושרי, וכן הי' ר' יהוד' דורש בסיפרי [פר' בהעלותך פי' ע"ח], דבני קני נשאו מישראליות, ר' יהוד' אומ' וכי גרים נכנסים להיכל והלא אף ישר' אין נכנסין להיכל, אלא שהיו בני קני יושבין בסנהדרין, הרי שנולדו מבנות ישר', אלא על שם אביהן היו מתיחסין מבני קני, כדכת' [במדבר א'] למשפחתם לבית אבותם, ואי לאו דאימן מישר' לא היו יושבין בלישכת הגזית, ואע"ג דשאר גרים אע"ג דאמן מישר' לא קרו, מ"מ שני הני, דרבינהו קרא, כדכ' [שם י'] והיה הטוב ההוא וגו', מיכאן שניתן להן חלק בארץ, שאפי' א"ת דשאר גר אינו יושב בסנהדרי, הני איתרבו לירושה וליוחסין דהא נתגיירו קודם מתן תורה, ובתוספ' מייתו בהדיא מהאי קרא, והיה הטוב ההוא, וכן פסקו ההלכ' גדו'. והר"ץ חולק על זה ומביא ראיה מן הירושלמ' [בכורים פ"א סוף ה"ד] שכתו' בו, תני בש"ר יודה גר עצמו מביא וקורא מאי טעמ' כי אב המון גוים נתתיך, לשעבר היית אב לארם מיכן ואילך הרי אתה אב לכל הגרים, ר' יהושע בן לוי אומ' כר' יודה, אתא עובדה קומי ר' אבהו והורי כר' יודה. ומיכאן היה מביא ראיה דגר יכול לזמן ולומ' אשר הנחלת לאבותי'. וגם במדרש והזהיר, ונהגו הגרים לומ' בזמן הזה אלהי אבותי' כר' יהוד' דא' גר עצמו מביא וקורא. ומפ' נמי הא דתני' בתוספ', ר' יהוד' או' כל הגרים מביאי' ולא קורין, כשאין אמן מישר', אלא להכי לא קרו, דלא מצי למימ' על הארץ אשר נתת לנו, אע"ג דמצי למימ' לאבותינו כדמשמ' בירושלמ', אבל בני קני שיש להם ירושה, כדמשמ' התם, מביאין וקורין, ומפ' דהאי דתני בירושלמ', דגר מביא וקורא, היינו בבני קיני, ושאר גרים לא איתרבו לירושה, ואע"ג דמצו למימ' אלהי אבותינו, ואמ' דבטוב יכול לומ' אלהי אבותינו. אבל ר"ת חולק עליו ואמ' ההיא דירושלמ', דמביא וקורא בכל גר מיירי, והואיל שחולק ירושלמ' על התוספ' דוחין הירושלמ' אפי' לחומר', כ"ש לקולא וטובא איכא, כגון הא דתנן [שביעית פ"ט מ"א], כל הספחי' אסורין — תני לה בירושלמי [ברכות פ"א ה"ב] מותרין, והא דאמרינן אכילת פסחי' לא קתני [ברכות ט' ע"א] — בירושלמ' [שם סוף ה"א] תני לה, ועוד לפי תלמוד הירושלמ', היכי לימ' ארמי אבד אבי, דהיינו יעקב, וירד מצרימה ויגר שם וירעו אותנו ויוציאנו, ותינח אשר נשבעת לאבותינו, לתת לנו, היכי אמ', והלא גם ליצחק וליעקב ניתנה, דכת' [בראשית י"ז] את בריתי אקים את יצחק וגו', וליעקב, [שם כ"ח] הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה, ונר' דמשבשתא הא דתני בירושלמ'. (וא"נ ירושלמ' קרי לוידוי קריאה, מי' לא ידענא מה הועיל בזה, דהא גבי וידוי נמי אינו מתודה). א"נ אית לך למימ' דהא דירושלמ' פליג אדידן וסביר' ליה דקריאה דקמי תנופה עיקר, והיא עד ארמי אבד אבי, והכי משמע אשר נשבע יי' לאבותי', כמו לאבינו, דמשמ' לשון יחיד ורבים כמו אדונות, ולתת לנו, דמתחלה, משמ' לכל בני אב המון, ולא לכל הגוים, ושוב ביררה ליצחק וליעקב, ואב לכל גוים דירושלמ' לאו דוק'. וכללא דמילתא דלא תוכל לתרץ אירושלמ' שום תירוץ, אלא שתפרש דאוידוי קאי ופליג אמשנת מעשר שני. ופ' בת' דמכו' [י"ט ע"א], נמי משמ' דגר אינו יכול לומ' לאבותינו, אמ' רב אשי כיון דאיכ' ביכורי' דגר דבעי למימ' אשר נשבעת לאבותי' לא פסיקא ליה, וכן פוסק בה"ג בהילכו' סופרי', ר"ת.
ומה שפיר' ר"ת דירושלמי אוידוי קאי, לא נהיר' לר', דהכי הוא לעיל מינה בירושלמ', כל הגרים כולם מביאין ולא קורין, ובני קיני חותן משה מביאי' וקורין שנ' והיה כי תלך עמנו, ושנינו נמי אם היתה אמו מישר' מביאי' וקורי', וגר' עלה בגמ', אם היתה אמו מישראל הא גר בן גרים לא, ודכות' אם היתה אמו מישראל או' יי' אלהי אבותינו, הא גר(ים) בן גרים לא, א"ר יוסי קיימה בניימין בר עשתור קומי ר' חייא בר בא, בגוי הבא על בת ישר' בעבירה הא מתנית', פי' לעולם גרים בני גרים הואיל והורתן ולידתן בקדושה, הרי הן כישר' לכל דבר, וכדתנ' בפ' נערה [כתובות מ"ד ע"א], היתה הורתה ולידתה בקדושה, הרי היא כבת ישר' לכל דבריה, ואמרי' בגמ' [שם מ"ד ע"ב], ומתה לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה, ואימ' לרבות לידתה והורתה בקדושה, ההי' ישר' מעלית' היא, וכן בפ' נושאין על האנוסה [יבמות צ"ז ע"ב], ומתני' דתנ' אם היתה אמו מישראל, הא לא היתה אמו מישראל, אפי' בגרים בני גרים, נמי לא, מיירי אם היתה אמו מישר', אפי' הורתו שלא בקדושה, כגון גוי הבא על בת ישר' מביא וקורא, דבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך [יבמות כ"ג ע"א] הא גוי הבא על בת גרים כה"ג, אע"פ דקרוי בנך, כיון דאין הורתו בקדושה אין קרוי בני אבות, ר' זריק' אמ' ר' זעירא בעי כלום הוא מתכוין לא לאברהם ולא ליצחק ולא ליעקב, וכי אברהם ויצחק ויעקב אבותיו היו, כלום נשבע הק' לא לזכרים שמא לנקיבות, ור' זריקא הוה תמיה על גר בן גרים ואפי' אמו מישר', היאך מביא וקורא, תני בש"ר יהוד' גר עצמו מביא וקורא כו' כדלעיל, אלמא אמקרא ביכורי' קאי. בתוספ' דביכורי' או' היה ר' מאיר הכהני' מביאי' ולא קורין מפני שלא נטלו חלק בארץ, וקשי' לה"ר אלחנן, דא"כ לר' מאיר היאך יוכלו הכהנים לזמן לישר' ולהוציא ידיהם בברכ' המזון, — על ארץ טובה ורחבה שהנחלת וכו', י"ל דארץ ישר' ניתנה לאבות, דהיינו אברהם יצחק ויעקב, לפיכך יכולין לזמן, אבל במקרא ביכורי', כת' על האדמה אשר נתת לי יי'.
